יום רביעי ב10.2.2018 בשעות הערב: גיבוש

"כל עוד נוסיס לא יכול להכניס את אוק לפרנזי, אייזיק פחות או יותר עוזב אותו." הקול שלה נעשה מעט קודר. "קטע. היית מצפה שרוב האנשים ילכו על זה הפוך."

"ילכו על מה הפוך? להציק לבטא?"

"להציק למי שלא עשוי להיכנס לפרנזי ולפתוח להם את כלוב הצלעות."

אשלין פותחת את הפה להגיב, אבל פשוט בוהה בה לרגע לפני שהיא נזכרת לסגור את הפה ולעבור לבהות בעניין רב בשולחן.

נראה שגם לקאסידי לוקחות כמה שניות להבין שהיא אמרה את המילים בקול רם ולא חשבה אותן. היא משפילה את מבטה לרגע ארוך ודומם, ואז מוזגת לעצמה עוד כוס של רום ושותה את כולה בבת אחת.
"אז, לא סיפרת לי בסוף איך את אוהבת לעשות את העבודה של הראגאבש." היא אומרת בחביבות נורמלית להפליא.

אשלין שמחה לשנות נושא, אבל היא נאלצת לענות "אממ... זו שאלה מסובכת," ולעצור לחשוב רגע. לבסוף היא שותה עוד קצת ואומרת "שאלת את עצמך למה אנחנו היחידים שלא הגיעו פצועים למוט?... טוב, חוץ מדרור, אבל הוא חטף מקול המצודה, זה לא נחשב."

"את האמת... שלא. דעתי הייתה קצת מוסחת באותו הרגע." היא אומרת, ומניחה יד על הצלעות שלה. "בעיקר דאגתי לדרור. למה לא הגעתם פצועים?"

"בזכותי!" אשלין מכריזה בחיוך, קורנת מגאווה. היא מביטה בקאסידי ומחכה שתתעניין.

קאסידי מחייכת, ניכר שהיא מוצאת את גאוותה של אשלין מתוקה להפליא.
"בזכותך? זה מרשים. איך בזכותך?"

אשלין מתחילה לספר. היא מדברת מהר מאוד, כהרגלה, ובהמון התלהבות, מלווה את הסיפור בהרבה תנועות ידיים.
"אוקיי אז הגענו לקיירן ופגשנו את קול המצודה ודרור והתחלנו ללכת על שביל ירח וג'ד נעלם ואז פגשנו להקת זאבים שצדו רוחות אחרות וקרעו את הגופות בלי לאכול אותן." היא עוצרת רגע לנשום ולבחון את התגובה של קאסידי.

"רגע, לאט." היא אומרת, ונראית מופתעת. "לאן ג'ד נעלם? ולקרוע גופות? ג'יזס, נשמע כמו call of the wyrm או משהו."

"אז זהו, שהם לא היו מזוהמים בתולע בכלל! סתם משועממים. שרק הופך את זה ליותר דפוק. וג'ד פגש את סבא רעם."

עיניה של קאסידי נפערות. היא נראית די המומה.
"וואו. זה... וואו. אני... אני אצטרך לשמוע את הסיפור הזה. מה עשיתם עם הרוחות?"

"את שומעת את הסיפור!" אשלין מזכירה לה. "ניסינו לקרוא להם לעצור אבל הם פשוט המשיכו לצוד, אז קול המצודה והאלפא שלהם התחילו להתקרב אחד לשני והיה ברור שזה הולך לכיוון של קרב. עכשיו, אני ידעתי שאם ג'ד היה שם איתנו הוא לא היה נותן לזה להגיע לקרב - הוא היה מוצא איזה פתרון אלגנטי. זה הקטע שלו. אבל הוא לא היה שם, אז הייתי צריכה לעשות את זה במקומו." היא אומרת בחיוך ענק.

"טוב מאוד. טוב מאוד. אז מה עשית?"

"את זה!"
אשלין מתחילה לצחוק, ולקאסידי אין ברירה אלא להצטרף לפרץ הצחוק המתגלגל שלה, שמתחיל במכוון, אבל הופך לאמיתי לגמרי ברגע שקאסידי נדבקת בו. אם קאסידי הרגישה כעס כלשהו, הוא נעלם לחלוטין, נשכח, ומפנה את מקומו לקלילות וכיף.

לרגע היא מעט מבולבלת, ואז כשהיא מבינה מה אשלין עשתה (ואולי מדמיינת את קול המצודה מתגלגל על הרצפה ואוחז בבטנו?) הצחוק המתגלגל והצלול אפילו מתגבר. האלכוהול עוזר ללא ספק, ופרץ הצחוק הפראי נמשך ונמשך. היא מנגבת דמעות מעיניה וללא ספק מנסה לומר לאשלין משהו, אבל גל צחוק נוסף מגיע והיא פשוט לא מצליחה.

הצחוק של אשלין רק הולך ומתחזק. היא בוכה מצחוק, הפנים שלה אדומות, ולא נראה שהיא הולכת להפסיק בקרוב.

קאיסידי צוחקת במשך כמות יוצאת דופן של זמן לפני שהיא מצליחה להירגע ולנשום שוב. היא מניחה את אחת מידיה על החזה שלה, ואת השנייה על כתפה של אשלין.
"את... את פשוט מהממת." היא אומרת, שאריות צחקוק עדיין נשמעות בקולה. "אני מקווה שקול המצודה העריך את עזרתך."

לאשלין לוקחות עוד כמה שניות אחריה להפסיק לצחוק, אבל החיוך הענק לא יורד לה מהפנים לרגע. "תודה! אחרי זה כולם נרגעו וייללנו איתם לירח וקרו כל מיני דברים מוזרים שאין לי מושג איך להסביר והם השתנו לסוג של קרינוס והם הולכים לעזור להגן על הקיירן עכשיו! אז.. כן. שאלת איך אני ממלאת את התפקיד של הרגבאש? ככה."

קאסידי חושבת קצת.
"זה... ממש מוצלח. לקחת לקול המצודה קרב ממבין האצבעות... מאוד אמיץ מצידך. לא לחטוף על זה אחר כך? זו פשוט גאונות לשמה! את צריכה לרוץ איתנו מתישהו. זה יהיה ממש מצחיק!"
כאילו כדי להדגיש את דבריה, היא צוחקת, וקמה להביא בקבוק מלא בנוזל ירקרק-שקוף, עירום מתווית.
"זה... זה משהו מיוחד, זה אבא שלי הביא לי לפני שעלינו על המטוס. חבר שלו הכין את זה מאצטרובלים או מחטי אורן או משהו, and it's got quiet a kick. רוצה לנסות?"

אשלין מתלבטת רגע. "אני מעדיפה לא להשתכר לגמרי, אבל תודה!"

"למה לא? את תמיד יכולה לשנות צורה אם זה נהיה יותר מידי." היא מנענענת את הבקבוק בתנועות מפתות.
"זה ממממשש טעים, אשלין..."

אשלין צוחקת. "טוווב, בסדר. אני אנסה."

קאסידי נראית מרוצה, היא מוזגת את המשקה לשתי כוסות שוטים (שעשויות, באופן קצת מוזר, מחימר) ומניחה אחת מול אשלין, והשנייה מול עצמה. למשקה יש ריח חריף של אלכוהול ועשבים. היא מתכוננת לשתות, ומביטה באשלין בציפיה.
"מוכנה? 3... 2... 1..."