נחש ואריה: קולקי וקיאן ב8.1 בקיירן

"הם לא. רוחות אימה לא יכולים להעביר לך את התחושה הזאת משום שהם לא חוו אותה בעצמם. זה רק אשליה. סמכי עליי, אני סהר ירח. תשאלי גם את המחנך שלך בנושא."

אל אף שבבירור היא אינה נראית משוכנעת, היא מהנהנת בשקט.
"נדמה לי שאני צריכה לשאול את ריה הרבה דברים כאשר נחזור."

"הייתי אומר שהיית לך חוויה מלמדת, אבל אני משתדל להיות צנוע." קיאן אומר בחיוך. "נקווה שהמחנך שלך לא יכעס עליי יותר מידיי."

"אתה חושב שהוא יכעס?" היא שואלת, לפתע alarmed.

"עליי, לא עלייך. הוא לא אוהב אותי ולא מאמין בערכים שלי שעליהם סיפרתי לך." קיאן משיב לה. "אבל יהיה בסדר."

קולקי נעצרת לחשוב. היא נראית לחוצה לכמה רגעים, אך לבסוף מתעשתת.
"כן. אני אשוחח איתו."

"מה כל כך מלחיץ אותך?" הוא שואל אותה.

"זה בסדר." היא אומרת חלושות, ומרימה את מבטה אל עבר החוף. נראה שהיא עדיין נמנעת מלהביט במים. "בוא נחזור לאדמה."

קיאן מהנהן ואכן הסירה נוגעת ביבשה. "בבקשה. לא יצא לנו לדוג בסוף. אולי פעם הבאה. חסר לי שותף לדיג עכשיו, כבר הרבה זמן. לדוג לבד, זה לא כייף כמו לדוג עם שותף. אז אני באמת צריך למצוא אחד. אני בטוח שאת תהיי טובה בזה. היית מאוד טובה בזה היום."

היא יורדת מהסירה. ונראית שמחה לחוש את החול כנגד רגליה שוב.
"הייתי טובה בזה?" היא שואלת חלושות.

"כן." קיאן מאשר בחיוך. "מהמקום שאני מגיע, יש הרבה סלמונים. סלמון היא רוח חוכמה מהברוד של האריה. בימים עברו המייללים הלבנים היו אוכלים ממנה וזוכים לחוכמה והשראה רבה. כשאני צדקתי לראשונה עם המחנך שלי רוח סלמון, הבנתי שכל החוכמה שהיא העניקה לי למדתי כבר ביציאות שלי לדייג, כשהייתי ילד עם אבי. כי דיג, זה לא על להשיג דג. זה לשבת בסירה, בים או בנהר, זה להיות לבד ביחד עם מישהו, ללמוד ולהקשיב. לגלות משהו חדש על העולם, על עצמך ועל מישהו אחר. זה לפתח סבלנות ואז תגובה מהירה. ללמוד להקשיב וללמוד להתבטא. אז אולי לא יצא לנו להשיג דג, אבל בהחלט יצא לנו לדוג. וזה היה דייג מאוד מוצלח."

היא משתהה, פניה מתלהטות קלות, אך מיד היא שבה להשפיל את מבטה.
"אה... כן. נכון. בן הדם יחזור לקחת אותנו לקיירן?"

"למה את מדוכדכת עכשיו?" קיאן שואל אותה.

"אני לא מדוכדכת. רק רוצה לחזור."

"טוב. נזוז. ולבן דם קוראים פטר. תקראי לו ככה מעכשיו." נסיים?

קולקי נשארת שקטה עד שנכנסים לאוטו, ואז היא מצמידה את פניה לחלון פשוט מביטה על החוף המתרחק. כשהם מגיעים לקיירן, היא ממהרת להסתלק מן האיזור. קיאן לא רואה אותה שוב במשך כמה ימים לאחר מכן, לפחות.