28.1.2019, קאיירן, סבא נחש

"כי אני חושב שהיא פשוטה מספיק בשביל שתנחשי אותה בעצמך. את אוהבת ללמוד, אבל האם את מסוגלת להסיק מסקנות?"

"כן, נדמה לי. אבל אני פחות טובה בלהבין למה אנשים עושים דברים מסוימים..." היא אומרת, אך באותה העת, מקמטת את מצחה ומנסה לחשוב על התשובה לחידתו.

"זה בסדר. את לא חייבת לדעת הכל, אבל זה טוב שאת מנסה."

"הסיבה היא בגלל שהם רוצים בטובת הגארו האחרים, במיוחד הגורים? וחושבים שבפשוט לחלוק את המידע, הם מטיבים עמם?" קולקי שואלת, ונראית כאילו יש לה אמון מועט מאוד בתשובתה.

אל עפר תשוב מביט בה ואומר "תסמכי על האינסטינקטים שלך, את יודעת שזו לא התשובה.
לא חייבים להמשיך להתעסק בזה אם את לא רוצה סהר, את לא חייבת לדעת הכל."
הוא מחייך אליה.

היא חושבת על זה לעוד רגע אחד, ואז מהנהנת בקבלה- גם אם לא בשביעות רצון.
"אתה ראגאבש נבון מאוד, אל עפר תשוב." היא אומרת, ולאחר רגע מוסיפה מעט בחשש, "אני מקווה שזה בסדר שאומר זאת..."

נראה שהמחמאה מטרידה את אל עפר תשוב.
"את יכולה לומר את מה שתרצי סהר, הדבר האחרון שאני רוצה לשמוע זה על גארו שחששה לומר לראגאבאש את דעתה.
הרי זה חלק חיוני מתפקידי לאפשר לגארו שמסביבי להשמיע ביקורת על מנת שאעביר אותה.
את מבינה?"

"יש לך תועלת בדעות של גורים?"

"את אוהבת ידע, סהר.
האם את תשללי מקור ידע אמין ואינטיליגנט בגלל סיבות כמו מעמד?"

היא חושבת על זה לרגע.
"לא. אבל כן אתחשב בגורם המעמד בהתייחסותי לידע."

"את צודקת, ואני מבטיח לך שאני אתחשב במעמדך, כמו גם בדברים רבים במהלך שיחה איתך.
איך את היית מתחשבת במעמד של גור כשהוא מספר לך דברים?"

"ובכן, זה מאוד תלוי במה הוא היה מספר לי. אבל הייתי זוכרת שהוא חסר ניסיון, בוסרי. שהוא ראה את האומה רק מלמטה וטרם הרוויח כבוד משל עצמו. להתחשב בכך שהוא שווה לי, הייתי גם מרגישה יותר בנוח להתדיין ולהתווכח איתו."

"מעניין.
הנה לך שאלה תיאורטית סהר, מי הם האנשים ששומעים הכל אך לא אומרים דבר? אלו שישמעו הכל כי לאף אחד לא אכפת מה הם שומעים. מי אלה?"

"הקטנים, הבלתי-רלוונטיים, השוליים. יש להם כוח רב."

"בדיוק. אף אחד לא חושב מה הוא אומר ליד נהג המונית, או המלצר, או הברמן. הם חלק מהנוף."

"האם זה מה שאתה רוצה להיות?"

הוא מושך בכתפיו, "אני לא חושב שאני כזה,
אבל אני מניח שהשאלה כמה שולי אני תיקבע על ידי בכירים ממני, שיחליטו אם יש ערך בדבריי."
משהו נשמע מעט לא אמין בהצהרתו, כאילו לא התכוון אליה לחלוטין.

"אתה מאמין בזה באמת? שערך דבריך נקבע על ידי הבכירים ממך?"

"זו שאלה מסובכת.
אם עץ נופל ביער ואף אחד לא יודע על זה, האם באמת נפל עץ ביער?"

"כמובן. העץ יודע שהוא נפל."

"מה זה משנה?
אם לאף אחד לא אכפת שהעץ נפל, ואף אחד לא יודע שהעץ נפל, איך את באמת יודעת שהוא נפל?"

"אני לא יודעת כמעט שום דבר, ואני מאמינה שעוד דברים רבים מאוד רק יחידי סגולה יזכו אי פעם לדעת." נצנוץ של סקרנות מופיע בעיניה. "דברים אחרים אף אחד, אף פעם לא למד עדיין. זה לא שולל את היכולת שלהם להשפיע על סדרי עולם."

"האם את מאמינה שיש ידע שאף אחד, אף פעם, גם לא ידע?"

"אף בן תמותה, לכל הפחות."

ומה לגביי ידע שאף אחד. אף פעם. לעולם. לא ידע? לא בן תמותה, לא רוח, לא ערפד ולא קוסם."