28.1.2019, קאיירן, סבא נחש

הגורה נראית מתלבטת מאוד, ולבסוף מרכינה את ראשה.
"אני לא יודעת. אני לא יכולה לדעת." היא אומרת, מעט בתבוסה. "אבל אם יש, אני חושבת שהדבר האחרון שאפשר לומר עליו זה שהוא יהיה בהכרח חסר משמעות."

"למה שתהיה לו משמעות?
אין הבדל בין אם הוא קיים לבין אם הוא לא קיים.
מה יש לעשות בידע שאבד ואינו עוד?"

"בטריטוריה ממנה הגעתי, לא היינו מודעים לקיומו של חמצן. האם זה אומר שהחמצן לא היה משמעותי עבורנו? שלא היינו שמים לב אם הוא היה נעלם?"

"זה טיעון מעניין, אבל חמצן הוא חומר, לא ידע.
הנה לא ידעתם במשך מאות שנים על קיומו של החמצן, ובכל זאת שרדתם.
גם בלי הידע הזה המשכתם את חייכם, ועכשיו שאת יודעת על חמצן את נושמת אחרת?"

"לא, אבל אני מבינה את העולם טוב יותר."

"אני מבין.
תרצי לשמוע סיפור, סהר?"

היא מהנהנת.

"זה סיפור על 'סוד כמוס', תיאורג' בוגר לפנריר.
סוד כמוס היה גארו חזק ושאפתן אך אנוכי, ולכן כשהוא ביקש מבחן בגרות לאומה אמרו לו דבר פשוט, "תתרום לאומה משהו חדש."
סוד כמוס חשב וחשב, ולבסוף הוא הגיע להחלטה.
הוא רץ לאומברה העמוקה, ומצא רוח חזקה, והוא סגר איתה עסקה.
הם ילחמו בקרב, ואם הוא ינצח, היא תלמד אותו מתנה חדשה, מתנה שתעזור לגארו לשרוד קרבות קשים.
השניים נלחמו, הרוח תקפה וקרעה את הפנריר, פצעה אותו קשות והצליחה אפילו להוריד לו יד.
אבל הפנריר... ככל שהוא נפצע יותר הזעם רק בער בו עוד, ולבסוף עם היד שנשארה לו הוא הנחית על הרוח את מכת המחץ.
היא קרסה על האדמה והודתה בניצחונו.
"סוד כמוס" חזר לספט שלו מנצח וחזק, כל כך גאה הוא היה שהוא לא נתן לאף אחד לרפא את פציעותיו, הוא רצה שכולם יראו מה הוא שרד.
מיד קיבלו אותו הבוגר ושיבחו אותו בשמחה, מתוך הנחה שכשיגיע הזמן הוא יציג את הרוח ויעביר את המתנה הלאה.
אבל סוד כמוס? הוא דחה את זה, ודחה את זה, וניצל את המתנה שיש רק לו כדי להיות חזק יותר ומפחיד יותר בקרבות מעמד שבין גארו לגארו.
לאחר שצעירים ובוגרים רבים דרשו ממנו שילמד אותם, הוא אתגר כל אחד מהם לקרב, וכל אחד מהם הפסיד לו בזכות אותה מתנה בעלת האיכויות הלא ידועות.
לבסוף האלפא של הספט שלו, אארון בכיר מטיל אימה, דרש ממנו שיפסיק עם השטויות וילמד עכשיו ומיד לפחות גארו אחד את המתנה, הרי משימת הבגרות שלו הייתה ללמד משהו את האומה ולא רק את עצמו.
התיאורג' הגאה סירב, ודרש מהאלפא שלו שיביס אותו בקרב.
האלפא הכועס גרר את התיאורג' לזירה, שלף את נשקו האימתני, ובמכה אחת תקף את התיאורג' הגאה, והרג אותו."

היא מקשיבה בסקרנות רבה לסיפור, עד לסופו.
"והאם אף אחד מעולם לא למד את המתנה?"

"לא."

היא עוצרת להרהר בדבר לרגעים ארוכים.

הוא ממתין 5 דקות שלמות, ואם לאחר סופן היא עדיין שותקת הוא ישאל "מה מוסר ההשכל, סהר?"

באיזשהו שלב זה נראה יותר כאילו היא מחכה לשמוע ממנו מאשר רק חושבת, אבל אני אניח שהוא בכל מקרה שואל את השאלה בסופו של דבר:
"לא לאגור ידע מסיבות אנוכיות?"

הוא מרים גבה, "למה זה רע לאגור ידע מסיבות אנוכיות?"

"יכולות להיות לזה תוצאות מסוכנות. כמו בסיפור."

"לאילו סוגי ידע לדעתך מוסר ההשכל רלוונטי?"

היא חושבת על זה לרגע.
"נדמה לי שכולם, פחות או יותר. כמעט כל סוג ידע יכול להיות מסוכן ויכול להיות נפלא, בתלות בשימוש בו."

"האם זה רלוונטי גם לידע של גורים?"

היא מהנהנת.

"והאם ידע תופס גם לדעות והשקפות של גורים?"

"מה הכוונה?"

"האם היית מגדירה את ההשקפות והדעות שלך לידע?"

"כן."

"מעולה, אז הנה ההסבר הרביעי שלך ללמה מספרים לך כל כך הרבה, וגם סיבה בשבילך לשמר ולהעביר ידע.
אם תמותי, את צריכה לדעת שיהיה מי שימשיך את מה שהתחלת.
שיתחזק את העסקאות, יבנה את ההגנות, ישמור על בני הדם וכך לגביי כל דבר אחר."

"אתה דואג לזה הרבה?"