28.1.2019, קאיירן, סבא נחש

"לא נפגשתי באופן אישי עם רוחות תולע רבות עדיין, אבל למדתי עליהן גם לפני השינוי."

"ידעו שאת עומדת להשתנות או שזה פשוט היה סטנרטי בקרב ה... אמרת שגדלת עם ציידים נכון?"

"ידעו שאני עומדת להשתנות, ורוב בני המשפחה שלי אכן ידעו איך לצוד."

הוא חושב קצת, "אני חושב שיש בך המון פוטנציאל סהר, כל עוד תזכרי מי ומה את אני מאמין שתוכלי לעשות המון.
למדת כבר לבצע טקסים?"

סהר נראית קצת מופתעת מקביעתו, אולי אפילו מעט מבויישת. היא משפילה את מבטה בלחיים סמוקות.
"תודה. וכן, טקס קשירה. בקרוב אלמד טיהור."

הוא מרים גבה למראה המבוכה שלה, את יכולה כמעט לראות את המוח שלו מתחיל לעבוד שעות נוספות.
"זה מצוין, אני שמח לראות שההכשרה שלך מתקדמת.
הרשי לי לשאול, כי יש דבר מה שמעט מטריד אותי.
על אילו גארו את כן מרגישה בנוח להעביר ביקורת? או לפחות לשפוט בשקט מרחוק?"

"אני מרגישה בנוח להסתכל ולחשוב על גארו בכירים ממני. זה חלק מללמוד מהם. אבל אני לא מותחת עליהם ביקורת בקול אם הם לא שואלים. לפחות... אני משתדלת שלא."

"אבל בינינו... קרה כבר שהסתכלת על גארו בכיר ממך וביקרת אותם לפחות בלב, לא?
זה קורה לכולנו, הגיוני להסתכל על פעולות של אחרים ולחשוב מה את היית עושה אחרת."

"ובכן... כן. זה קרה שגארו בכירים עשו דברים שנראו טיפשיים בעיני."

"מה לדוגמא?"

היא זעה מעט באי נוחות, וממלמלת מאוד בשקט,
"לדוגמא... כשמגיני מגדל צדק הכו אותך."

הוא מחייך, "את לוחשת בגללי או בגללם?"

היא חושבת על זה רגע.
"בגלל עצמי, נדמה לי."

"תוכלי לפרט?"

"כן. אני לוחשת חלק ניכר מהזמן. יותר קל לי ככה. אני לא חושבת שזה בגלל מגיני מגדל צדק, או בגללך."

"את זה אני יודע.. הכוונה שלי היא למה את לוחשת?
זה בגלל פחד? זה הרגל מלהיות שקטה בטבע?"

"הורגלתי תמיד להיות שקטה. ננה נהגה לומר שזה הטבע שלי, מתוקף הקשר עם נחש."

"וטוב לך ככה? היית רוצה להיות יותר... רועשת?"

היא כבר מתחילה לענות, כפעולה אינסטינקטיבית, ואז, בעצם, עוצרת לחשוב על זה. היא חושבת על זה לכמה רגעים ארוכים מאוד.
"אני... לא לחלוטין בטוחה."

"אם תשתפי אותי בשיקולים שלך אני אשמח לעזור לך להחליט."
הוא מחייך חיוך שמנסה להיראות מרגיע אבל נראה מעט מוזר ונבוך.

"האם מצאת את עצמך מטיל ספק ביסודות עליהם חונכת בעבר?"

"כן."

"תסכים לספר לי על כך?"

הוא חושב מעט, "אני אעשה איתך עסקה.
לא סיפרתי לאף אחד יותר מידיי על עצמי, אפילו צל חולף שרץ איתי כגור לא באמת מכיר אותי לעומק.
אז הנה ההצעה שלי, אם אני אספר לך את תספרי לי, בכנות, על הפעמים שאת זוכרת לפחות שהטלת ספק בבכיר בך מאז השינוי. אחריי זה נדון ונחליט ביחד מה מוצדק.
ככה שנינו מחכים ונלמד קצת, ואת תוכלי להיפתח קצת יותר ולהחליט אם זה מתאים לך.
דיל?"

סהר נראית שקועה בקונפליקט עמוק, מתלבטת קשות, אך לבסוף דחפי האוקטנה המלוכלכים שלה מנצחים, והיא מהנהנת. עיניה הנחשיות נוצצות בסקרנות.