אקנס וארקניין: קולקי וקיאן בקיירן ב31.1

"עשית זאת בעבר?"

"כן. אבל אני לא מתכוון לספר." קיאן מצהיר.

ו... הסקרנות מתעוררת.
"למה לא?"

קיאן שותק, מבהיר שהיא לא תקבל תשובה. "פשוט... החיים הם לא כמו פרק של פוקימון. התסריט לא קבוע מראש. את שמה עלייך הרבה גבולות, את תתקשי להתקדם."

גם אם בצער, היא מקבלת את זה.
"זה נדמה לי הרבה יותר פשוט להתקדם עם הגבולות, עם הדרך."

"לדרך יש סוף. מי שהולך בדרך, מוגבל ליעדה. זה הכל." קיאן אומר לה ונראה מעט מתוסכל. "את צריכה לחשוב עם דרכו של נחש עושה אותך מאושרת או לא. והאם דרכו של נחש, היא זאת שמקדת אותך לאן שאת רוצה. מהצד... נראה שפחד זה הדבר שמניע אותך להתקדם."

"מה מניע אותך להתקדם?" היא שואלת, בבירור מבחינה בתסכול שלו ואולי קצת נבהלת ממנו.

"אהבה."

היא נראית מופתעת, לרגע ממש מביטה בעיניו, אבל במהרה מרכינה את ראשה ומהנהנת.
"אני חושבת שאני מבינה." היא לוחשת, על פניה חיוך קטן.

"גם שנאה." קיאן אומר לאחר שהרהר על כך. "אחרי הכל הם שני צדדים של אותו מטבע. זאת דרך הרבה יותר לנוע מאשר פחד, את לא חושבת?"

"אולי." היא אומרת בשקט. "אולי יום אחד אני אוכל לנסות את זה."

"למה לא היום?" קיאן שואל כלא מבין.

"אתה מבין מאוד בלאהוב דברים. אני עדיין לא."

"ומתי את חושבת שלמדתי את זה?" קיאן נראה משועשע. "זה מתחיל שאתה גור."

"לא הבנת בלאהוב דברים קודם?"

"לא בצורה שתניע אותי." קיאן עונה לה.

"אז איך אהבת אותם?"

"אם תקבלי תשובות לכל השאלות שלך, איפה המסע?" קיאן אומר בתסכול מעט. לבסוף מחייך ואומר לה, "את יכולה להיות פיאנה מצויינת."

נראה שהחלק הראשון בדבריו מאוד הגיוני בעיניה, והיא מקבלת אותו בהנהון כבד ראש. החלק השני לעומת זאת, מאוד מאוד מאוד לא. היא מסתכלת עליו בהלם, מחכה שיסביר.

"התשוקה שלך לידע, הרצון שלך להשיג אותו, האייל יעריך את זה מאוד. יש לך תשוקה של פיאנה. המחסום שלך, הוא בושה." קיאן מסביר את עצמו, הוא נראה מעט עייף. "תוכלי להיות מכרסמת עצמות מעולה. הדרך שלך לשרוד, לוחמת שבוחרת את הקרבות שלה. העכברוש יעריך זאת. היכולת שלך להסתגל אל החברה האנושית, המקק יקבל אותך. דרכים רבות עומדות בפנייך, גורה. את רק צריכה להבין זאת."

"התשוקה שלך לידע, הרצון שלך להשיג אותו, האייל יעריך את זה מאוד. יש לך תשוקה של פיאנה. המחסום שלך, הוא בושה." קיאן מסביר את עצמו, הוא נראה מעט עייף. "תוכלי להיות מכרסמת עצמות מעולה. הדרך שלך לשרוד, לוחמת שבוחרת את הקרבות שלה. העכברוש יעריך זאת. היכולת שלך להסתגל אל החברה האנושית, המקק יקבל אותך. דרכים רבות עומדות בפנייך, גורה. את רק צריכה להבין זאת."

סהר לוקחת נשימה עמוקה, ומהנהנת בכובד ראש.
"תודה." היא אומרת, רק ממש מעט פחות בשקט מבדרך כלל.

"תודי לי בכך שתיישמי." קיאן מציע לה. "תבחרי דרך. אני רק אוכל להמליץ לך, לבקש ממך, לא ללכת בדרך הנחש ולא בדרך המקק. זה הכל."

סהר בולעת את רוקה. נדמה שמשפט האחרון נשמע מאיים למדי באוזניה. אך, פעם נוספת, היא מהנהנת חלושות.
"אני... אני אחשוב על זה."

"שיהיה לך בהצלחה, בכל דרך אשר תלכי." קיאן חותם את דבריו.