אקנס וארקניין: קולקי וקיאן בקיירן ב31.1

"הרבה מאוד. למדתי על לחימה, חברה אנושית, מדע, רוחות, תרבות הגארו, מוזיקה, צורות שונות, מתמטיקה... אני לומדת בכל הזדמנות."

"איך למדת על לחימה? ממי? ואיך זה תרם לך כגארו?" קיאן יורה את השאלות במהירות כמו של מקלע.

היא נרתעת קצת מהמילים המהירות.
"אני עדיין לומדת. קצת מריה, קצת מתאונת רכבת. זו רק ההתחלה..."

"בואי תדגימי." קיאן מזמין אותה להראות את כישורי הלחימה כשהוא קם.

היא נרתעת עוד קצת.
"אתה... רוצה שאלחם בך?"

"בטח. למה לא? אני לא אכאיב לך יותר מידיי." קיאן מבטיח.

היא סוקרת אותו במבטו, ולוקחת נשימה עמוקה.
"בסדר. תעדיף שאלחם בצורה בה אני מנוסה וטובה יותר, או בצורה החדשה יותר שהתחלתי ללמוד רק לאחרונה?"
בקולה ניכר שהיא לא מתלהבת כלל מן האפשרות השנייה.

"אם תילחמי רק במה שאת יודעת, איך תלמדי להילחם במה שאת צריכה?" קיאן עונה לה. הוא לוקח כמה אבנים בגודל בינוני וקשיחות ושם בכיסי מכנסיו. הוא בהומיד וידיו מאוגרפות.

סהר מהנהנת בפנים רפויות.
"להביא את הקשת שלי, או שתרצה להילחם בידיים?"

"לבחירתך. רק תזכרי, בקרב הקשת יכולה להישבר." האיום פה מאוד בולט מלשונו של קיאן.

לרגע סהר מחווירה, ואז נאנחת. היא לוקחת כמה צעדים לאחור. במהרה גופה מתארך, זרועותיה הדקות מתעבות, השיער החלק שלה צומח לצורה פראית יותר. נדמה שאפילו עיניה נעשות צהובות יותר, טבעיות פחות. ידיה מוחזקות קרוב לפנים, בתנוחת הגנה ולא התקפה. היא בגלאברו, ונראית דרוכה מאוד.

"למה בחרת בגלאברו?" קיאן שואל בעניין ולא מחכה לתשובה לפני שעוטה עליו את צורת המלחמה האימתנית.

סהר מביטה בקרינוס בחשש.
"חשבתי שאתה בהומיד..." היא ממלמלת, אך במהרה גדלה גם היא אף יותר. פרווה שחורה, בעלת גוונים אדמדמים, בוקעת מעורה. מיד לאחר מכן, גם זנב דק וארוך ואוזניים חדות. היא משתנה להיספו יחסית כחוש וזריז למראה. החלק הלבן בעיניה נעלם כליל, והן נשארות צהובות בוהקות.

*טוב, אז כעבור שעתיים...*

-

ז

-

ז

-

קיאן מנזק לגובה אדיר. הוא שולף את האבנים מכיסי מכנסיו והוא זורק אותה. סהר מסתכלת בפליאה על האבנים הנשלחות אליה וקופצות מצד לצד. היא מצליחה להתחמק מכל אחד ואחד מהם. קיאן צונח אל הקרקע בחבטה שלא נראית שעושה לו יותר מידיי נזק. לאחר מכן קיאן שולח את רגלו ובועט בידיה של סהר, מפיל אותה על הקרקע. סהר מזנקת בבהלה ומהירות פלאית קופצת אל הצד השני.

קיאן מזנק בקפיצה בבירור על טבעית ונעמד בדיוק כ2 מטר מולה. "האריה לא חס על פחדנים." מזהיר אותה.

סהר נבהלת, ומזנקת לנשוך את קיאן נשיכה אימתנית בכתפו. בתגובה הוא תוקף אותה עם אגרוף, ממנו היא לא מצליחה לחמוק. הוא מפיל אותה לאדמה, והיא מנסה להימלט מאחיזתו אך נכשלת. בתגובה, קיאן הזועם תוקף אותה עם מכת טפרים שמשאירה חתך כואב ומדמם. סהר, מבועתת אך מבינה, קופצת לנשוך אותו שוב. קיאן מגייס את כוחותיו הנפשיים על מנת להתעלם מפצעיו, ומכה בה פעם נוספת עם אגרופו, אך לא מצליח לנטרל אותה. רק לאחר נשיכה נוספת מניבי ההיספו החדים, אגרופו פוגע באופן יעיל עד כאב בפניה ומשליך אותה לאחור. גופו הגדול של ההיספו פוגע בקרקע ביבבת כאב חלושה. אך לרוע מזלו של קיאן, הפחד הפראי משתלט על גופה של סהר במכה אחרונה של כוח נואש- והיא מזנקת, מטורפת מזעם, לנשוך את צווארו. הוא מצליח לחמוק בקושי ממלוא עוצמתה, סופג רק מעט מעוצמת הנשיכה האמיתית, ולהכות בפניה באגרופו פעם נוספת ואחרונה, רגע לפני שגם הוא נדחף מעבר לקצה. סהר נופלת רפויה, ומתכווצת באיטיות חזרה להומיד חבוט. מעליה בלב שלם גוהר, מותש ופצוע אנושות. פצעיו לא הולכים לשום מקום.

(לא. סהר מתרפאת ברגע, עם חיים מלאים. קיאן מפעיל מאדרס טאצ' ואני מאמין שזה עובד אחלה. היא גם עדיין בקרינוס.)
קיאן בהומיד. ניכר כי כואב לו. הוא קצת מתרחק. "בוקר טוב סהר, נלחמת בצורה מרשימה מאוד. איך היה?" על אף הכאב הוא מחייך חיוך מרוצה. יורק דם. ואז חוזר לחייך.

סהר פוקחת עיניים ברפרוף איטי, ומיד, כל צבע שאולי היה בפניה נעלם. היא זוחלת לאחור, מבטה נעוץ בו כאילו הלוע שלו כבר פתוח בשביל לאכול אותה.

"הקרב נגמר. אני לא אפגע בך. תנשמי עמוק. היה קרב קשה." הוא אומר ומן האוויר נשלף כדור אור המשנה את צורתו ל... כן, כן! סמיילי קופציני ומחייך.

מבטה קופץ אל הסמיילי רק לרגע, קצת מבולבל, אך חוזר במהרה להיות מושפל לכיוון הכללי של האדמה. היא מכריחה את עצמה לנשום עמוק ולאט, ידה מונחת על החזה שלה, עד שהיא נרגעת מעט ונראית כיוצאת מהמצב המנטלי של הקרב.